בית
מאז שאני מצליחה לזכור אותי, רציתי הביתה, רציתי בית. הוריי היקרים מכל, חיכו שנים רבות לילד, וכמעט שניראה היה שאבדה העת, הגעתי לחייהם. בת יחידה, נס פח השמן , נולדתי בנר ראשון של חנוכה. כנגד כל הסיכויים פילסתי דרך וכך, בבואי לעולם, יצרתי בית. אימי סיפרה כמה אהבתי בית. הייתי רוצה לשוב מבית הילדים הביתה מאז ומתמיד.
בלי לדעת לאמר, הבנתי שבית הוא שלם הגדול מסך חלקיו...שלם של יופי, השראה ואהבה. הבנתי שהבית שלי היה מקור כוחי .הבנתי שבכל מקום אליו אנדוד, ובו אשהה, אתקין לי בית.
נולדתי צורפת . ידעתי לאחד ולחבר בתוכי את יופיו של העולם בהתפעלות נדירה, ואז כאילו להוציא פלט של רשמים אלו, על ידי סידור הבגדים,הספרים,הגינה. גם בצורת ריקוד, שיר, כתיבה ובהמשך תכשיט. לא ידעתי עד כמה חיי בקיבוץ, ילדת בית וטבע, יהוו חומרים ובסיס ליצירותיי כצורפת.
צורפת צבעים ועוטפת בהם את הספה בסלון, תולה וילון ותמונה, מניחה כרית מבד כותנה על הכורסא במירפסת, ליד עציץ הבת שבע, כך שסוף היום יהיה נעים ויפה להתעטף.
תגובה 1
האתר מרגש, התמונות והסיפורים עוצרי נשימה.
התרגשתי עד דמעות.
מגיע לך את כל הטוב שבעולם, שתהני מעשייה כל הדרך, ותשגשגי.
אוהבת המון לימורי שלך♡
לימור כץ
השארת תגובה
This site is protected by reCAPTCHA and the Google Privacy Policy and Terms of Service apply.