רסיסים של תקווה

היה זה עוד יום רגיל בסטודיו שלי, כשנכנסה אישה מקסימה בשם מירית, כשבידיה קופסת פלסטיק קטנה עם מכסה אדום. היה משהו בהבעת פניה, שגרם לי להרגיש, שמשהו מיוחד ומרגש מסתתר בתוך אותה קופסה.

כשהיא הניחה את הקופסה על השולחן, השתררה דממה רגעית של ציפייה. היא הסירה את המכסה האדום בתנועה איטית וחשפה את תוכנה - שני רסיסים שחורים. אלו היו הרסיסים שהוצאו מגופו של בנה, עידן, חייל צעיר שנפצע בקרב.

עיניה של מירית היו רטובות מדמעות כשהחלה לספר את סיפורו המרגש של עידן. בלילה של ה-7 באוקטובר, עידן אלקבץ, נהג טנק צעיר בן 20 מגדוד 53 של אוגדת השריון שהיה פרוס בחברון ומאבטח את תושביה, חווה את אחד הרגעים המכריעים בחייו. בהישמע מתקפת הפתע, הגדוד הוקפץ מיידית לעוטף עזה, שם הם המתינו לכניסה קרקעית.

עידן, קסם של בחור, מסתער יחד עם חבריו לגדוד ביום הראשון אל התופת והלא נודע. הוא הספיק להלחם שבועיים רצופים באומץ וגבורה, עד שרקטת נ"ט פוגעת בתא הנהג של הטנק. עידן נפצע מרסיסים בכמה חלקים של גופו, ופונה בנמר של גולני עד קו החוף, ומשם במסוק לבית החולים בילינסון.

מירית ביקשה שאעצב עבור עידן תליון מיוחד שיכלול רסיס מגופו, כדי שיוכל לענוד אותו כזיכרון לגבורתו ולחוויה הקשה שעבר בקרב. היא רצתה שאשלב את הרסיס בתליון, כסמל לאומץ ליבו ולתקוותה שימשיך להחלים.

יצירת התליון הזה הייתה חוויה מרגשת עבורי. התליון מסמל את אומץ ליבו של עידן, את תקוותה של מירית שבנה ימשיך להחלים ואת הקשר החזק בין אם לבנה. מאז אותו יום, עידן לא מוריד את התליון המיוחד מצווארו.